"למה המוח שלנו גורם לנו לפשל דווקא ברגעים הכי קריטיים בעבודה?"

זהירות טורף

לכולנו יש מנגנון במוח שמטרתו להגן עלינו. תכירו את האמיגדלה – סוג של שקד קטן במוח, שהמטרה שלו היא לקלוט במהירות מה קורה ולאותת לנו אם יש איום (סכנה). זה סוג של "פעמון אזעקה" פנימי שמופעל כשראינו משהו שלא מסתדר, שדוחף אותנו להגיב מהר בלי לחשוב פעמיים. בהתחשב בעובדה שפעם כולנו היינו שבטים של הומו- ספיאנס שמשוטטים בסוואנה, תסכימו שזה נתן לנו יתרון עצום - זיהוי סופר מהיר של איומים כמו זאב או אריה ותגובה מהירה לטורפים האלו שהסתובבו ואיימו עלינו . כי במהירות קיבלנו החלטה האם אנחנו נלחמים כי יכולים להכניע אותו (Fight) בורחים הכי מהר שאנחנו יכולים כי הוא יותר חזק אבל יש לנו סיכוי אם רק נרוץ מהר מספיק(Flight) או שפשוט עושים shutdown כללי והמערכת שלנו פשוט משתתקת (Freeze).

העניין הוא שהאמיגדלה, לא יודעת להבדיל בין טורף קדום לבין הביקורת הקטנה שהבוס זרק לכם אתמול מול כל הצוות. מבחינתה, הכל איום קיומי. והיא מגיבה בדיוק באותה הדרך שהיא רגילה להגיב ברגע שהיא זיהתה בסוואנה סכנה (אריה שמחפש את הצהריים שלו ). האמיגדלה מצוינת בהגנה, אבל בעולם העבודה המודרני? טוב היא קצת פחות... ואם אתם מנהלים הייתי אומרת שהיא דווקא מפריעה. התגובות המהירות האלה – הן לא תמיד התגובה הכי נכונה שתביא להגברת מוטיבציה, ללמידה או ליכולת שלכם לשכנע את המנהלים שמעליכם בתוכנית שאתם מציעים..

איך נהיה לי סגנון ניהולי כזה ?

בואו נתחיל מהדוגמאות הכי יום-יומיות:

קיבלתם פידבק שלילי על פרויקט: הרגש הראשוני? כעס, לחץ, או תחושת דחייה. האמיגדלה ישר מעלה את הדופק, והתגובה הטבעית היא להתגונן או לתקוף חזרה.

הצגת רעיון שלא התקבל: תחושת השפלה שיכולה להתבטא או באגרסיביות (כי איך הם לא הבינו שזה רעיון ענק?) או בנסיגה לאותם מקומות של חוסר ביטחון שמחלישים אותנו.

לחץ לעמוד בדדליין: האמיגדלה נכנסת לפעולה, ותחושת הלחץ משבשת את היכולת לקבל החלטות. ככה נולדים כל הרגעים האלה של "מה חשבתי לעצמי?!"

הבעיה היא שתגובות כאלה הופכות מהר מאוד ל"סיגנון הניהולי" שלנו״. כל רגע כזה, אם הוא חוזר על עצמו, הופך לתגובות האוטומטיות שלנו ומשפיע ישירות על איך אנחנו ניגשים לסיטואציה, איך אנחנו נתפסים ע״י המנהלים שלנו ואיך הצוות שלנו מרגיש כלפינו. כל פידבק שנקבל יעורר אצלנו התגוננות והתקפה- הכתובת כבר על הקיר יש לך תגובה מסויימת למצב מסויים (בקיצור מתכון לאסון התנהגותי וניהול סיטואציה ..)

איך שולטים בה?

החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד להרגיע את האמיגדלה, לקחת נשימה, ולנהל מצבים רגשיים בצורה שהיא לא אוטומטית. הנה כמה כלים פשוטים שיעזרו לכם לשלוט באיך שאתם מגיבים:

התשובה הכי בסיסי היא שאתם רוצים שבמקום שהיא תנהל את המצב החלק הבוקר במח שלנו (עם שם מעצבן Prefrontal Cortex דהההה) הוא זה שיהיה שם בשבילנו - זה האזור שהוא כמו חדר מצב רציני ומקצועי.. הבעיה היחידה איתו שהוא קצת ... איטי.. בעצם הרבה יותר איטי מהאמיגלדה ..

מכירים את הקטע שהגבתם באופן רגשי על משהו ואחרי שעה ״התקררתם״ והרגשתם מה זה באסה עם התגובה שלכם והבנתם שזו היתה טעות ולא הייתם צריכים להגיב בעצבנות לעובדת שאמרה שהיא לא עומדת בדד- ליין ?

טוב.. זה בדיוק ההבדל בין התגובה הראשונית אימפולסיבית שלנו לבין התגובה המקצועית- אחראית . בעצם, צריך, זה לגרום לחלק הזה להתעורר ולהגיב יותר מהר ולקחת שליטה על המצב.

3 טיפים תכלסיים לניהול המצב באופן נכון

1. לזהות את האיתותים

איך עושים את זה? כל פעם שאתם מרגישים שמשהו מעצבן, מלחיץ, או מעליב – תנסו ממש לשים לב לאיתותים שהגוף שולח, כמו דופק מהיר או נשימה מהירה. ברגע שתזהו את הסימנים, פשוט תגידו לעצמכם "האמיגדלה שלי בתגובה עכשיו." זה נשמע פשוט, אבל עצם הזיהוי כבר מחליש את התגובה האוטומטית (אפשר להשתמש בשעונים החכמים שיתנו התרעה..) .

2. נשימות מרגיעות – וזה לא סתם רוחניות

מה עושים בפועל? תורידו קצב נשימות - תנשמו על קצב של 4 נשימות ותוציאו אויר על ספירה איטית עד 6 שניות זה מוריד את קצב הלב ומאפשר למוח לעבור ממצב של "תגובה מהירה" למצב של שליטה וחשיבה. חמש נשימות כאלה – ואתם במקום אחר.

3. השהיית התגובה – כלי "הדיילי דיליי"

הסיפור כאן פשוט: כשאתם מוצאים את עצמכם באיזה רגע שבו כל מה שאתם רוצים זה להתפרץ או להגיב באימפולסיביות, תעצרו. תנו לעצמכם דקה, ואז תשאלו: "איך אני באמת רוצה להגיב?" הכלי הזה, שנקרא "השהיית תגובה". יש לכם תגובה בסלאק/אימייל תכתבו (ככה תוציאו את זה קצת מהססיטם שלכם) אבל אל תשלחו - קחו 5 דקות (עדיף עם נשימות ) או אפילו לילה ותחזרו לזה אח״כ- תגלו הרבה פעמים שאתם רוצים לזרוק את התשובה הזו לפח ותנסחו משהו חדש וחכם יותר.

סוף סיכומי לעניין

האמיגדלה היא מנגנון ששירת את אבותינו בצורה נפלאה, אבל בעידן המודרני היא יכולה להיות מכשול רציני. התרגול של הכלים הפשוטים האלה מאפשר לזהות טריגרים , לשנות את דפוסים אוטומטיים ולהיות בשליטה מלאה יותר – גם כשעולם העבודה זורק עליכם אתגרים.

כשמנהלים (ועובדים בכלל) מבינים איך האמיגדלה משפיעה עליהם, פתאום כל העולם הניהולי נראה קצת אחרת. יש יותר שליטה על התגובות, יש יותר ניהול עצמי – וזה משפר לא רק את איכות העבודה, אלא את כל מערכות היחסים בעבודה.

היתרונות ברורים: הצוות יקבל אותכם בצורה פתוחה יותר, התקשורת הופכת לזורמת יותר, וההחלטות שתקבלו מתוך שליטה – במקום מאמוציות רגעיות – מתגלות כמועילות ואפקטיביות הרבה יותר.

כמו שאומרים, **כשאנחנו עובדים על עצמנו, אנחנו משפרים גם את מי שסביבנו.**

מעניין אותכם עוד קצת הנושא: לינק לפודקאסט שלנו אבטיח כיס שמדבר על המח בניהול עם ד״ר ליאת יקיר